הפרעת קשב וריכוז תוארה לראשונה בתחילת המאה ה-20 וככל שהזמן חלף הוכנסו תרופות וטיפולים פסיכולוגיים לצורך ההקלה על הסובלים מתופעה זו. כיום תופעה זו היא שכיחה בקרב ילדים ומבוגרים אך חשוב לציין שגם בעלי IQ גבוה עלולים להיות בעלי הפרעות קשב וריכוז.
תופעה זו נקראת באנגלית Attention deficit Hyperactivity Disorder או בקיצור ADHD. משתמשים בהגדרה זו לצורך אבחון בני נוער ומבוגרים הסובלים מבעיות ריכוז וקשב. אנשים בעלי הפרעות ריכוז וקשב נוטים לשכוח דברים מהר, מאבדים ריכוז בקלות יתרה ולעיתים עלולים להיות היפראקטיביים.
מתי יש צורך לאבחן האם הילד סובל מהפרעות קשב וריכוז ואיך מטפלים בזה?
בדרך כלל התופעה אצל הילד תיחשף על-ידי המורה או הגננת, אך כדי לוודא שהילד אכן בעל הפרעות קשב וריכוז, יקבל מהמוסד החינוכי שבו נמצא המלצה לפנות לאבחון התופעה. את האבחון יש לעבור על ידי מומחה בתחום של הפרעות קשב וריכוז – פסיכולוג, נוירולוג או פסיכיאטר.
גילוי מוקדם של התופעה חשובה מאוד להמשך התפתחותו של הילד על מנת שלא יצבור פערים בלמידת מיומנויות שונות כגון שפה, דיבור, קריאה וכתיבה וכו'.
כיצד נפעל אם ילדנו אובחן כבעל הפרעות קשב
לאחר שגילינו שילדנו בעל התופעה, עלינו להבין שניתן להתמודד עם זה והילד יכול להתפתח בצורה טובה ולהגיע להישגים מצוינים וכל זאת בעזרת טיפול נכון.
ישנם מספר טיפולים אפשריים שניתן להיעזר בהם בהתאם להנחיות הרופא המאבחן כגון:
טיפול בעזרת תרופות – יש מבחר תרופות שעוזרות לבעלי הפרעות קשב וריכוז כגון ריטלין, אדרל, פוקלין וכדומה. לכל תרופה תהיה את ההשפעה שלה ולכן כדי לצרוך את אחת התרופות חובה לקבל אישור מרופא מומחה.
טיפול פסיכולוגי – חשוב מאוד לא להסתפק בצריכת תרופות ולקחת בנוסף טיפולים פסיכולוגיים. מעבר לכך שהטיפול יתרום המון לילד, זה ידריך גם את ההורים כיצד לנהוג במצב החדש.
לסיכום
בשנות ה-2000 התופעה הזאת נפוצה בקרב ילדים ומבוגרים ובעזרת טיפולים נכונים והקפדה על כך, ניתן להגיע להישגים למרות הכל.
